חו"ל זה כאן -Epiphany אפיפניה

Zvi Shanny
1 בפבר׳ 2016
זמן קריאה 4 דקות

אפיפניה

לפני קצת יותר משבוע, ב 19/1 ירדתי בלווית זוגתי לקאסר אל יהוד.

עם שחר, קידם אותנו מזג אויר סגרירי שלא הבטיח גדולות ונצורות.

באור ראשון של יום ניתכו טיפות גדולות וכבדות של גשם על שימשת המכונית והתנועה על כביש 6 היתה דלילה.

רק כאשר אנו מתפתלים בעיקולי הכביש היורד ומשתפל מטה מטה אל ים המלח, פסק הגשם.

עצרנו להפסקה קצרה אצל השומרוני הטוב. קור צורב של מדבר בחורף, ליטף את פני בצאתי מהמכונית. סנדביץ ותה חם. ממשיכים.

חצינו את הארך לאורכה (חלקית) ולרוחבה (באופן מלא) ומצאנו את עצמנו מקץ נסיעה של כשעתיים בעולם אחר לחלוטין.

בכניסה לאתר הופיעה מולנו לפתע מכוון כביש הבקעה שיירה של מכוניות שרד שחורות, מלווה בלווי צבאי ומשטרתי.

כך התברגנו במיקרה לתוך שיירת המכובדים, כשאנו מתקבלים בתרועות הקהל ובתזמורת צעידה סקוטית הכוללת דגלנים נגני חמת חלילים וכלי הקשה.

לפני שאמשיך, אתם ודאי שואלים מה המהומה. אז ממש בקצרה:

קאסר אל יהוד נמצאת על נהר הירדן ק"מ ספורים דרומה ליריחו, וק"מ ספורים צפונה מצומת אלמוג ממנה יורדים אל ים המלח.

לפי המסורת היהודית כאן חצו בני ישראל בהנהגת יהושע בן נון את הירדן במסעם לכיבוש ארץ ישראל.

כאן גם מזוהה המקום שבו עלה אליהו הנביא בסערה השמימה ברכב אש ופרשים.

לפי המסורת הנוצרית כאן טבל יוחנן המטביל את ישו - כך שזהו המקום השלישי בחשיבותו לנצרות, אחרי כנסיית המולד בבית לחם, וכנסיית הקבר בירושלים. לא פלא שהמקום הקסום והמבודד הפך אטרקציה למתבודדים ונזירים משך מאות השנים האחרונות. המקום קרוי ארץ המנזרים ומשובץ בעשרות מנזרים ומבנים דתיים אם כי רובם סגורים לקהל בשל מצבם המוזנח (מומלץ מאד לבקר במנזר דיר חג'לא - סנט ג'רונימוס).

והחגיגה? - אז ככה, לפי המסורת הנוצרית (יש לכך תימוכין בברית החדשה) כשנולד ישו, זרח בשמים כוכב זוהר מה שהביא שלושה חכמים (יש אומרים מלכים) מן המזרח (אלו המכונים אמגושים) לצאת ולחפש את הרך הנולד שיהפוך למשיח ולהביא את הבשורה - כך הגיעו לבית לחם - אל אותה אורווה שבה נולד ישו לא לפני שפגשו בדרך את המלך הורדוס שנבהל מהידיעות וצווה להמית את כל היילודים הזכרים (מצלצל מוכר - נכון?)

המעמד הידוע בשם "ההתגלות" מסמל את לידתו של ישו בפעם השנייה והפעם בדמות אלוהים. ארוע זה קרה ביום השנים עשר לחייו או ליתר דיוק בלילה השנים עשר (מקור שמו של המחזה הידוע של שיקספיר) ומכאן ישו לפי האמונה הנוצרית הוא אלוהים ( או גם אדם וגם אלוהים - יש כאן מלחמות דת של מאות שנים - אז לא ניכנס לזה...)

בכל אופן אפיפניה פירושה התגלות ולפי הנצרות המזרחית (אלו שאינם קתולים: היונים, הרוסים, הקןפטים האתיופים....) הוא חל ב 18/1. אז מדוע נסענו יום אחרי? זה שייך כמובן להסדרים שבין הזרמים השונים בנצרות. כמו שכנסיית הקבר חולקה בין הזרמים השונים וכל אחד קיבל "פלח" מהקדושה - אז גם את טכסי התפילה והטבילה ההמוניים חילקו לכמה ימים.

ב 19/1 - כך הומלץ (לא הייתי בימים האחרים) מקבלים את המקום - 3 קהילות : הסורים או ליתר דיוק האשורים, האתיופים ואריתראים.

החגיגות מתחילות בסביבות 9 בבוקר עם הטכס האשורי, ונמשכות עם הטכס האתיופי המלווה בטבילה המונית בשעות הצהריים ואחר כך מגיע תורם של האריתראים (רבים מהם כיום תושבי תל אביב) בשעות אחר הצהריים המוקדמות.

אחרי שנרגענו מקבלת הפנים, החל הטכס הדתי של האשורים. תלבושות ססגוניות ותפילות וברכות.

בינתיים זרחה שמש חורפית נעימה, השמים אפילו נצבעו בגוון תכלכל מלבב, ויחד עם אוירת הקרנבל והנוף המדברי - בהחלט עברנו לעולם אחר.

במהלך התפילה עשרות רבות של חוגגים אם כי רובם כנראה אריתראים "ישראלים" נוהרים לטבילה במימי הירדן הצוננים. כולם חגיגיים בחבורות חבורות או משפחות על ילדיהן הצעירים עטויים בגלימות לבנות שהוכנו במיוחד לכבוד הארוע.

טובלים במים הצוננים מאד של הירדן. מבחן עמידות מרשים !

ויש גם הממלאים בקבוקים עם מים קדושים אלו - לקחת לאלו שלא היו נמרצים מספיק להגיע ולהיטהר.

לפתע אנחנו מבחינים במהומה משונה מימין. בחורה צעירה שנראית על סף עילפון מובלת בכוח אל המים בסיוע של קבוצת נשים גדולה.

נראה כאילו הבחורה מתנגדת בשארית כוחותיה, בעוד האחרות מנסות לגרור אותה למים. באותה עת הגברים הטובלים בנפרד מטרים ספורים הלאה, צופה במתרחש בעניין מאופק. לאחר שהוטבלה בכח, ניגש אל הבחורה איש דת שסימן מעליה תנועות ידיים שונות וטיבל בברכה. ואז לפתע נרגעה הבחורה, פניה אורו וחייכה חיוך רחב. נראה שחזינו בטכס "הוצאת דיבוק" שנת 2016. ונראה שזה עובד.

באותו זמן עשרות בודדות של מטרים מזרחה מאיתנו, מעברו השני של ה"נהר" מתקיים טכס דומה בתכלית בצידו הירדני של הגבול.

שני המחנות, זה מכאן וזה משם, באמצעות מערכות הגברה רבות עוצמה משתדלים להעפיל זה על קולו של זה, או אולי דוקא להתעצם יחד ולהתאחד בתפילה.

לאחר התפילות הברכות והנאומים הנישאים בראש הגבעה, עוברים לטקס הטבילה המתנהל ממש אל פני המים. שני הטכסים מתנהלים ממש זה מול זה, במרחק של לא יותר מ 10 -12 מטר המפרידים בין הגדות.

בשלב כלשהו משליכים צלב ענק מעוטר בפרחים אל תוך המים. הצלב קשור בחבל, כך שהוא נמשה מן המים - 3 פעמים כאשר בכל פעם עורך הטכס אוחז בצלב הנוטף מים, ומנער אותו אל עבר הקהל בהתיזו "מים קדושים". בפעם הרביעית מושלך הצלב עם החבל לדרכו במורד הנחל והטכס מסתיים, לא לפני שתזמורת הצופים הירושלמית בלווית תופים וחמת חלילים משמיעה מצליליה, ומעבר הנהר עונה תזמורת הצופים הירדנית בצלילים משלימים, חיוכים ונפנופי ידיים.

הטכס הירדני: בתמונה הגדה המזרחית, עם אנשי הכמורה ומכובדים. אנו רואים את הצלב מעוטר בפרחים לבנים, במעופו לתוך מי הנחל, קשור בחבל אדום. תזמורת הצופים עמדה מימין (מחוץ לפריים) מול התזמורת המקבילה ממזרח ירושלים.

עם תום הטכס האשורי מתפזרים הנכבדים והקהל נוהר החוצה מהאתר. בו בזמן מתחילה פנימה נהירה של בני אתיופיה בתלבושות מרהיבות בגווני לבן, חום וזהב המשוות להם מראה אצילי. מה שבולט הוא ריבוי הנשים לבושות בתלבושות אלו כשלראשן כתרי בד מרשימים.

לשאלתי ומעט להפתעתי, מרבית הנוכחים הגיעו ישירות מאתיופיה לביקור קצר לכבוד הארוע. וההתרגשות מרובה.

הטכס האתיופי קצר יחסית לקודמו. בתום תפילה קצרה יורד כל הקהל לטכס טבילה המוני של בני העדה במי הנחל.

היישר מאדיס אבבה איש דת מהמכובדים שנכחו בטכס .

מי שחושש מהמים הקרים זוכה להתזת מים קדושים מצד עורך הטכס שפשוט ממלא בקבוק מים ומתיז ממימיו לכל עבר על הקהל הרב.

הארוע מסתיים במופע מרהיב של שירה, וריקודים מסורתיים עם שלושה תופים גדולים ומרהיבים.

האריתראים מופיעים בהמשך בתלבושות של לבן וירוק, נושאים דגלים וסמלים דתיים גדולים על תרנים.

גם הם מלווים בשלושה תופים מקבילים לאלו של האתיופים , אלא שכאן המתופפים הם גברים שעל פניו משקיעים מאמץ פיסי ניכר בריקוד ובתיפוף. מקהלה משותפת של גברים ונשים בלווי כלי נגינה מקוריים מסיימת את הארוע המרהיב.

אז מי אמר שחוץ לארץ מצריך ארבע עשרה שעות טיסה ולפחות דיוטי פרי אחד בדרך???